פסק-דין בתיק ת"א 18510-11-11

תביעה לפינוי, סילוק יד, ותביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים.

א. מבוא :

1.       התובעת הינה הבעלים של מקרקעין המצויים בעין סיטל, הידועים כחלקה 6 בגוש 18024       ברח' רמז 1א בעכו (להלן: "החלקה").

          שטח החלקה הינו 2,161 מ"ר ובחלקה מצויים (כיום) 5 מבנים כמפורט במפה מצבית             שצורפה לכתב התביעה.

2.       בעבר עמד על החלקה מבנה אחד אשר הושכר בשנות ה-50 לחברת רולסטון - מפעלי קדרות בע"מ (להלן: "החברה" ו/או "רולסטון"), ושימש כמפעל לייצור כלי כרס.

          המבנה המקורי עמד על שטח של 323 מ"ר.

3.       בין התובעת לחברת רולסטון נחתם ביום 21/3/51 הסכם שכירות. מטרת השכירות הייתה - " בית חרושת ולא לאיזה מטרה אחרת". 

4.       בשנת 1960 סגרה רולסטון את שעריה.

          הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ואחיו ג'ריס אשר עבדו במפעל הקדרות במועד הרלבנטי פנו לתובעת וביקשו ממנה להמשיך ולשכור את הנכס בעצמם לשם אותה מטרה כאמור במכתב שכתב הנתבע לתובעת ביום 7/1/60: "אני מעוניין לשכור את המקום הידוע בתור מפעל קדרות עכו ולהמשיך באותו ענף של תעשייה".

5.       התובעת טוענת מצידה כי הסכימה להעברת השכירות לנתבע אם כי התנתה הדבר בכך          שהנתבע ייטול על עצמו את ההתחייבויות של השוכרת הקודמת בהתאם להסכם השכירות      וישלם את כל החובות שהיו קיימים על החלקה.

6.       הסכם שכירות חתום בין התובעת לנתבע לא הוצג על ידי מי מהצדדים לבית המשפט.

          הנתבע טען כי קיבל עותק אחד של הסכם השכירות ולאחר שחתם עליו מסר אותו לתובעת.

          התובעת טוענת כי ההסכם לא נמצא בתיקה מסיבה שאינה ידועה. כן טענה בסיכומיה כי       הסכם השכירות נחתם על ידי אחיו של הנתבע בלבד ולא על ידי הנתבע.

7.       במהלך השנים ולאחר שהנתבע שכר מהתובעת את החלקה הוא צבר חובות בגין אי תשלום שכר דירה. על כן פנה לתובעת מספר פעמים והודיע לה כי המפעל סגור זמן רב עקב העדר תעסוקה, וכי הוא מוכן להעביר את זכות השכירות שיש לו בנכס לאדם אחר "בתנאים המקובלים" או לחילופין "להעמיד המושכר לרשותכם תמורת פיצוי מתאים" (ראה האמור במכתביו מהימים  25/12/71, 12/7/70, 7/2/72).      

8.       התובעת מצידה הגישה כנגד הנתבע מספר תביעות לתשלום דמי שכירות ובחלק מהתביעות  אף דרשה פינוי. כל התביעות נסתיימו בהסדר לפיו נמחקה תביעת הפינוי ושולמו דמי השכירות ו/או בחיוב הנתבע בתשלום דמי השכירות כמפורט להלן:

          בת.א. 2570/64 נתבעו תשלום דמי השכירות ודרישה לפינוי.            

          בת.א. 1894/67 נתבע תשלום דמי שכירות. בפס"ד שניתן חויב הנתבע לשלם דמי שכירות.

בת.א. 631/72 נתבע פינוי בגין אי תשלום דמי שכירות. ע"פ הסכם הפשרה שהוגש לתיק הוסכם על תשלום דמי השכירות על ידי אחיו של הנתבע ומחיקת התביעה לפינוי.

בת.א. 20/75 (בבית הדין לשכירות) נתבע תשלום דמי שכירות. התביעה הוגשה כנגד הנתבע ואחיו. ביום 16/11/77 ניתן פס"ד לפיו חויבו הנתבעים בתשלום דמי השכירות.